פס"ד בענייני עזבון

זוהי בקשה אשר הוגשה לפי סעיף 72(א) לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") לבטל את צו הירושה שניתן בהסכמה, בת"ע 42940/02, ביום 18.12.05 וליתן צו קיום צוואה מתוקן, בו יקבע שהיורשות אחרי המנוחה הן המבקשות, בהתאם לצוואתה מיום 7.5.00.

1.                   המבקשות והמשיבה 1 (להלן: המשיבה"), הן בנותיה של המנוחה.

2.                   המנוחה נפטרה בהולנד, בהותירה אחריה צוואה בה הורישה את עזבונה בישראל למבקשות בלבד.

3.                   ביום 10.10.02 הגישה המבקשת 1 בקשה לקיום צוואת המנוחה. הבקשה התייחסה לנכסים המצויים בישראל.

4.                   כב' הרשם לענייני ירושה קבע שהמנוחה נפטרה בהולנד ומקום מושבה בעת פטירתה היה שם ועל כן ובהסתמך על סעיף 67(א) לחוק, הורה להעביר את הבקשה לביהמ"ש לעניני משפחה. ביום 6.11.02 הועברה הבקשה לבימ"ש זה.

5.                   בהחלטתי מיום 3.12.02 קבעתי שהואיל ומקום מושבה של המנוחה היה בהולנד, הרי שעל פי סעיף 137 לחוק, חל על צוואתה של המנוחה הדין ההולנדי. עוד הוריתי למבקשות להגיש חוות דעת של הדין ההולנדי.

6.                   המבקשות ערערו על החלטה זו לביהמ"ש המחוזי, אשר קיבל את הערעור. ב"כ האפוטרופוס הכללי ערער על החלטת ביהמ"ש המחוזי וביהמ"ש העליון קיבל את ערעורו ונקבע שעל צוואת המנוחה חל החוק ההולנדי.

7.                   המבקשות הגישו חוות דעת מומחה לדין ההולנדי, מאת עו"ד מיכאל הורוביץ (להלן: "המומחה").

8.                   בסעיף 6(א) לחוות הדעת, קבע המומחה שתוקפה של צוואת המנוחה כפוף להענקת "מנה חוקית" (שני שליש חלקים מהחלק אותו היה יורש לולא הייתה צוואה) למשיבה, שאינה מוזכרת בצוואה, אלא אם כן היא תודיע בכתב על ויתור על חלקה בירושה.

9.                   לאור חוות הדעת, הוריתי, ביום 26.6.05, על צירוף המשיבה להליך, על מנת שניתן יהיה לקבל את תגובתה.

10.               בהודעתו מיום 18.8.05 הודיע ב"כ המבקשות כי פנה אל המשיבה במכתב, מיום 26.7.05, עם אישור מסירה. לטענתו, באותו מכתב הודיע למשיבה על הצוואה שהותירה אחריה המנוחה והזוכות על פי הצוואה וכן על זכויותיה בעזבון המנוחה, למרות שלא נכללה בצוואה. עוד הוסיף ב"כ המבקשות למכתבו שהמנוחה לא הורישה למשיבה דבר, בשל התנהגותה כלפיה, כלפי בעלה, כלפי אחיותיה וכלפי העם היהודי בכלל. ב"כ המבקשות הודיע למשיבה שזכותה לוותר על חלקה בעזבון המנוחה וכי אם לא תגיב בתוך 21 יום, יחשב הדבר כויתור על חלקה. לטענת ב"כ המבקשות, הואיל והמשיבה לא הגיבה כעבור 21 יום, יש לראות בתגובתה ויתור על חלקה בעזבון.

11.               הואיל ועל פי חוות דעת המומחה, היה צורך בויתור פוזיטיבי על ה"מנה החוקית", ניתנה ביום 29.9.05 חוות דעת משלימה. בסעיף 3 לחוות הדעת המשלימה, התייחס המומחה למקרה בו הזכאי לעיזבון או לחלק ממנו, במסגרת "המנה החוקית", מסרב ליטול את חלקו בעיזבון או נמנע מלהתייחס לאותה "מנה חוקית" ע"י שתיקה. המומחה הבהיר שבמקרה שיורש מכוח "מנה חוקית" אינו מסתלק מחלקו בעיזבון ואינו משלים עם העובדה שהינו מנושל מירושתו החוקית, עליו לדרוש את חלקו בעזבון, בתוך חמש שנים מיום פטירת המוריש. מבחינה צורנית, די בכך שאותו יורש, שאין בכוונתו לוותר על חלקו בעזבון, יתן הצהרה ברוח זו בפני הרשם לעזבונות במחוז מגוריו וידאג להעברתה לבית המשפט המוסמך בישראל. בהמשך יצא המומחה מן ההנחה שהמשיבה, שלא זכתה לרשת חלק מעזבון המנוחה, לא הביעה את דעתה או את כוונותיה באשר לזכותה ב"מנה החוקית" ועל כן, במקרה שלא תפקיד הצהרה בכתב, בתוך 5 שנים מיום פטירת המנוחה, יראו בכך ויתור והסתלקות סופיים מהעזבון. לפיכך, הביע המומחה דעתו שניתן לחלק את עזבון המנוחה בין שתי היורשות, לפי הצוואה והמשיבה זכאית, אם תרצה, לתבוע תוך חמש שנים, מיום פטירת המנוחה את חלקה בעזבון משתי היורשות של המנוחה.

12.               ב"כ האפוטרופוס הכללי ביקש לחקור את המומחה על חוות דעתו ועל כן נקבע דיון ליום 18.12.05, אליו הוזמן גם המומחה.

13.               ביום הדיון, הגיש עו"ד נ.צ. בקשה והודעה על הצטרפות המשיבה כצד מעוניין להליך. על פי הודעתו, משרדו ייצג את המשיבה, אשר ביקשה להצטרף לתיק כצד מעוניין וכיורשת על פי דין. אשר על כן בסופו של דבר לא נחקר המומחה על חוות דעתו.

14.               באותו הדיון, קויימה צוואת המנוחה ונקבע שיורשות המנוחה הן כל אחת מהמבקשות בשיעור 7/18 חלקים והמשיבה בשיעור 4/18 חלקים.

15.               בבקשה זו, מבקשות המבקשות לבטל את צו קיום הצוואה, בטענה שבדיעבד, התברר להן שעו"ד נ.צ. לא המציא, עד ליום הדיון, יפוי כוח חוקי מאת המשיבה.

16.               האירועים שקדמו להגשת הבקשה, תוארו ע"י ב"כ המבקשות, כדלקמן:

א.                  ביום 15.12.05, כשלושה ימים לפני יום הדיון, קיבל ב"כ המבקשות פקס' ממשרד עו"ד נ.צ., לפיו משרדם מייצג את המשיבה.

ב.                  המבקשות לא התנגדו לצירוף המשיבה להליך, משום שהניחו שאכן משרד עו"ד נ.צ. מייצג את המשיבה ומחזיק ביפוי כוח כדין ממנה. בדיעבד התברר שעו"ד נ.צ. לא המציא ליום הדיון יפוי כוח מטעם המשיבה.